אני לא עורכת לשונית, אבל תמיד אהבתי בלשנות ושמתי לב לפרטים הקטנים שעושים הבדל גדול. לפניכם מספר טיפים שעשויים להעלות בקלות רמה של עבודה, שיישומם יכול "לסחוט" לכם עוד כמה נקודות:

• לא כדאי לכתוב משפטים ארוכים מדי, הם בדרך כלל יוצאים מסורבלים ולא מובנים. בשביל זה המציאו את הנקודה. השתמשו בה. משפט של שתי שורות ללא נקודה זה כבר גבולי (כ 30 מילים).
• המעיטו בסוגריים. זה (פשוט) לא (נראה) טוב.
• פחות פסיקים. לחלקנו יש נטייה לכתוב בדומה לאינטונציה שלנו. למשל: "מערכת יחסים של ילד עם מבוגר משמעותי, יכולה להשפיע על ההחלטה להפסיק לעשן" – אי אפשר להוסיף פסיק לפני נשוא. באמצע פיסקה, נסו להדגיש את מה שחשוב להדגיש באמצעים מילוליים: "הלימון הוא הוא שגרם לסדק בשיש, ולא חומר הניקוי" או "דבר זה הוא שגרם למלחמה", ופחות באמצעים ויזואליים כמו בולד או קו תחתון (אם כי יש פעמים שזה ממש מתבקש).
• אישית אני פחות בעד כתיבה בגוף ראשון יחיד. את "בטרם אציג את עיקרי התיאוריה…" הייתי ממירה למשפט "בטרם יוצגו עיקרי התיאוריה…" ואת המשפט "אני אישית פחות בעד כתיבה בגוף ראשון יחיד" הייתי משנה ל"כתיבה בגוף ראשון יחיד אינה מומלצת".
• המילה "אפוא" היא מילה יפה. השתמשו בה!
• כשאתם רוצים להסביר משהו שוב (לכתוב אותו במילים שונות): "היינו" או "דהיינו" נשמעים טוב יותר מ"כלומר".
• שימו לב שלא כדאי לחזור על הדברים (אלא אם כן זה לצורך סיכום). עבודה טובה היא עבודה "מהודקת" בה כל מילה במקום, היינו, אל תחפרו.
• נסו לשמור על משלב לשוני אחיד, ורצוי שהוא יהיה המשלב הגבוה. למשל, משפט כמו "…היינו, אל תחפרו" הוא משפט מצחיק בגלל שיש פער גדול בין המילה "היינו" (משלב לשוני גבוה) לבין המילה "תחפרו" (משלב לשוני ברצפה), שזה אחלה בפורמט כזה, אבל קטסטרופלי בפורמט של עבודה אקדמית.
• כשאתם כותבים מילת הפניה ("הוא" \ "נקודה זו") – וודאו שברור לְמה\למי אתם מתכוונים. אם כתבתם קודם לכם על מספר פריטים, אפשר לכתוב "הראשון" או "האחרון" בהתאמה.
• בהטיות של תיאורים, שימו לב להתייחס לנושא ולא ללוואי. למשל, טעות נפוצה היא להגיד\לכתוב "יום הולדת שמחה" – המילה "שמחה" אמורה להתייחס ליום (הנושא), ולא ל"הולדת" (לוואי), ולכן צריך להגיד "יום הולדת שמח".
• אם אתם מציינים מספר פריטים, שימו לב להוסיף ו' החיבור לפריט האחרון בלבד.
• אל תחששו לנקד אם צריך.
• יש לכתוב "יכול היה" במקום "יכל".
• "פרט" זו מילה יפה ל"אדם".
• משתמשים במילה "עלול" כאשר הקונוטציה שלילית, וב"עשוי" בשאר המקרים.
• בכתיבה על תיאוריה מסוימת, כדאי להשתמש במושגים המדויקים של התיאורטיקן.
• כתבו ללא קיצורים, למשל: על-ידי ולא ע"י, בסך-הכל ולא בסה"כ.
• ואפרופו על-ידי: "על ידי" כותבים בהקשר לאדם. "באמצעות" כותבים בהקשרים אחרים.
• כשכותבים מספר, יש לכתוב "שלוש" ולא את הספרה "3". כמובן שאין האמור במקרים כמו "שנת 1976", וגם "המחקר כלל 71 משתתפים". עניין של ניסיון.
• מצטטים? לא לשכוח מרכאות.
• צריך לחזור על מילת היחס לפני כל מושא. למשל: "הילד צריך את הוריו ואת חבריו" ולא "הילד צריך את הוריו וחבריו", "התיאוריה של ווטסון ושל סקינר" ולא "התיאוריה של ווטסון וסקינר". הכלל מתייחס גם לאותיות: ב, ה, ו, כ, ל, מ ,ש.
• כאשר המשפט כתוב בזמן הווה, נכון לכתוב את הנושא לפני הנשוא: "הילד הולך", אך כאשר המשפט בזמן עבר או עתיד, נכון לכתוב את הנשוא לפני הנושא: "הלך הילד" ו"ילך הילד".
• אם אתם כותבים כמות מסוימת, למשל, מספר המשתתפים שלא הבינו את ההוראות, שימו לב שלפעמים כדאי להזכיר את כמות המשתתפים הכוללת ו\או את האחוז שהמשתתפים המדוברים מהווים מסך-כל כמות המשתתפים. הדבר תלוי, למשל, בחשיבות המשפט וגם בפעם האחרונה שהזכרתם בעבודה את המספר הכולל של המשתתפים.
• בדרך כלל עדיף לכתוב שם פעולה מאשר שם פועל. למשל: "הוא סיפר כי יומו מורכב מעבודה קשה" ולא "הוא סיפר כי יומו מורכב מלעבוד קשה". זה פשוט נשמע טוב יותר.
• אחרי שסיימתם ואם יש לכם זמן, כדאי לעזוב את העבודה כמה ימים ולחזור לקרוא אותה שוב ב"עיניים חדשות". מומלץ גם לתת את העבודה למישהו אחר שיעבור עליה וייתן לכם הערות לפני ההגשה הסופית.